כשההורה סומך - הילד יכול לגדול

לפעמים בקליניקה אני פוגשת הורים שרוצים לרפד את החיים עבור הילד. לעשות בשבילו, לבחור במקומו, או להתעקש על מה שנראה להם הכי נכון.

וכמה שזה מובן. הרי אין דבר קשה יותר מלשבת בצד ולראות את הילד שלך מתבלבל, טועה, מתמודד.

הרצון לגונן, להקל, לחסוך מהילד כאב, הוא כל כך טבעי.

ובכל זאת, לפעמים  דווקא שם, במקום שבו אנחנו לא מתערבים, אלא סומכים, מתרחשת הצמיחה האמיתית.

בקיץ האחרון יצא לי להשתתף בסיור בקיעת קינים של צבי ים. חוויה מרתקת של טבע במלוא עוצמתו, שנכנסה לי ללב.

כשצפיתי בהם, חשבתי כמה התהליך שהם עוברים דומה לתהליך ההורות שלנו:

אבקוע קטן, שזה עתה בקע מהביצה, עושה את דרכו מתוך החול, במסע קשה ומלא סכנות, אל הים הגדול.

המסע הזה הוא חיוני: זה מסלול ההכתמה. הצב הצעיר צריך לעבור אותו בכוחות עצמו, כדי שבעוד עשרים שנה, כצב בוגר (יותר נכון צבה) , הוא יחזור לאותו חוף בדיוק להטיל את ביציו.

כמה דומה זה למסע החיים שלנו.

גם הילדים שלנו חייבים לעבור את הדרך, עם נפילות, טעויות ואתגרים, כדי לדעת לחזור הביתה, למצוא את מקומם ואת הכוח שבתוכם.

כהורים, אנחנו נוכחים, מלווים, מחזיקים, אבל לא יכולים לעשות במקומם את הדרך.

יש סדר עמוק בחיים, חוכמה בטבע ואמונה בדרך והמסע הוא זה שמעצב אותנו, נותן לנו ביטחון ומחזיר אותנו אל הבית שלנו.

כהורים, אנחנו שם לעודד, להחזיק, לחבק, אבל את המסע הם עושים בעצמם.

לפעמים קשה לנו לראות את הילדים נאבקים, לפעמים אנחנו רוצים להקל עליהם, אבל דווקא ההליכה שלהם בדרך נותנת להם את הכוח, את הביטחון ואת היכולת להיות חזקים יותר, עצמאיים יותר.

המסע שלהם הוא חלק מהחיים.

והאמונה שלנו שהם ימצאו את הדרך, היא המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת להם.