למה כדאי לספר לילד שהוא אוטיסט - ומתי?

הרבה הורים שואלים את עצמם: "האם לספר לילד שהוא אוטיסט? מתי נכון לעשות את זה? מה נגיד בדיוק?"

השאלה הזו עולה כמעט תמיד, וזה טבעי. 

אז הנה מה שאני מאמינה בו, גם כאמא וגם מתוך ניסיון בשטח:

צריך לספר.

וכדאי כמה שיותר מוקדם.

לא מוקדם מדי ביחס לגיל, אלא מוקדם כשההורים כבר עברו תהליך בעצמם: הבינו, קיבלו, נרגעו, השלימו באמת. 

כי אם אתם ההורים עדיין כואבים או חוששים מהאבחנה - הילד ירגיש.

הוא מרגיש גם את מה שלא נאמר.

הוא ירגיש שהוא "שונה" גם בלי שמישהו יגיד לו את זה.

הוא שומע את המילה "אוטיסט", לפעמים מהסביבה, לפעמים בהקשרים שליליים.

והוא צריך לדעת שיש סיבה לתחושות שלו.

שזה לא באשמתו.

שיש לזה שם, הסבר, וגם הרבה מאוד חוזקות.

לדעת שהוא אוטיסט זה לא רק לדעת שיש לו אתגר. זו הזדמנות להבין את עצמו, להתחבר לזהות שלו ולבנות דימוי עצמי חיובי.

וכשמספרים - זה לא שיחה אחת וסיימנו.

זה תהליך מתמשך. בכל גיל, בכל שלב, הוא יבין משהו נוסף.

אפשר ורצוי להיעזר במטפל הרגשי של הילד, בהדרכת הורים ובכלים מותאמים.

יש היום סרטונים נפלאים, ספרים מותאמים, ותכנים שיכולים להנגיש את השיח הזה בצורה חיובית, נעימה ומכבדת.

אני ממליצה מאוד גם על הספר שכתבתי בהשראת הבן שלי:

"דגים לא מטפסים על עצים" -ספר שמתאר את העולם מנקודת מבט של ילד אוטיסט ומדבר בדיוק על התחושות האלה, בגובה העיניים של ילד.

המסר הכי חשוב שילד צריך לשמוע?

"אתה בסדר בדיוק כמו שאתה."